בחרתי באמפתיה

השאלה הראשונה ששואלים אותי בדרך כלל היא "איך זה התחיל לך?", או "ממתי?", אבל זה תמיד היה בתוכי. מעטים באמת יתעניינו וידברו על זה לעומק. חסרי הטקט יאמרו שזו רק תקופה וזה יעבור לי, אבל אני לא מבינה איך חמלה יכולה לעבור מבן אדם.

אני צמחונית כבר כמעט שנתיים. תמיד אהבתי חיות ותמיד עברה בתוכי המחשבה שאולי אני לא אמורה לאכול בשר, אבל הדחקתי את הרגש הצידה עד כמה שיכולתי. לפני שנתיים התפרסמה באינטרנט מחאה שקראה להפסקת פסטיבל יולין, ככל שנה. בפסטיבל זה חוגגים באמצעות אכילת בשר כלבים והתעללות בהם. חלק מהכלבים שנשחטים באכזריות בפסטיבל הזה נגנבו מבעליהם, כלבים שהם כמו בני משפחה, לכלבים יש רגשות! לא מגיע להם להירצח בלי רחמים, לא מגיע להם לסיים כך את החיים!

אבל רגע.

למה זה תקף על כלבים ולא על בעלי חיים אחרים? בעלי חיים עם רגשות, בעלי חיים שניתן לאהוב, בעלי חיים שמגיע להם לחיות! זה אבסורדי מבחינתי שאנחנו קוראים להם "בעלי חיים" ולא נותנים להם לחיות, כפי שמובטח להם בשמם. כעסתי על הצביעות שיש במחאה נגד הרג של בעלי חיים מסוימים והשלמה עם הרג של בעלי חיים אחרים. אז, בלב שלם, הפסקתי לאכול בעלי חיים.

זה לא הסתכם שם, הפסקתי לקנות כל מוצר שיוצר שכולל התעללות בבעלי חיים, כמו מוצרים מעור ומוצרי קוסמטיקה מסוימים. במקביל גם חלק מבנות הדודות שלי הפכו לצמחוניות / טבעוניות מסיבות שונות אך דומות. זה הרגיש טוב. כאילו אני עושה משהו נכון, כאילו אני לא נלחמת את המלחמה הזאת לבד.

אני מקווה שבעלי החיים יוכלו ביום מן הימים לחיות ולהיות מטופלים בצורה שמגיעה להם. אני מקווה שיום אחד אני אוכל לחיות בעולם בו אכילת בשר תהיה דבר שנוי במחלוקת. שלאנשים יהיה אכפת יותר ממי שסביבם. ואם תשימו לב, השינוי כבר החל: יותר ויותר אנשים בוחרים בצמחונות / טבעונות, יותר ויותר מסעדות צמחוניות וטבעוניות נפתחות, והמודעות לנושא עולה.

כנראה שהעולם בחר גם באמפתיה.

ציירה: מאי טובלי

#טוראישי #בעליחיים #אמפתיה